הטור דה פרנס נכנס לשלב המכריע שלו – ארבעה קטעים קשים באלפים, כולל נג"ש בעלייה. בקטע האחרון שלפני יום המנוחה זכה פטר סאגאן מקבוצת טינקוף, קבוצה הצפוייה להפסיק לפעול בסיום העונה. יום לפני כן זכה בקטע הקולומביאני ירלינסון פנטאנו מקבוצת I AM, קבוצה שכבר הודיעה רשמית על הפסקת פעילותה בסוף העונה. זה סיפור לא פשוט לעקוב אחרי כל הקבוצות בטור ובענף בכלל, גם לעכברי רכיבה כמונו. יש בטור 22 כאלה, ואלה רק הקבוצות הפועלות בטור הנוכחי. ניקח למשל את קבוצת מוביסטאר של קינטאנה וואלוורדה: מדובר בקבוצת פאר ספרדית הקיימת משנת 1980, כאשר הספונסר הראשי שלה הוא קונצרן התקשורת הספרדי באותו השם. אך לפני כן הקבוצה הייתה מוכרת בשמות ריינולדס, בנסטו, Illes Balears ו- Caisse d'Epargne. זוהי למעשה הקבוצה הספרדית האחרונה שנותרה, כאשר האחרונה שהייתה קיימת בשם יוסקלטל התפרקה לפני מס' שנים.

מדוע כל הדברים האלו קורים בעצם?

כדי לנסות לתת תשובה לשאלה זו, צריך להבין מיהם הכוחות שפועלים מאחורי הענף. בניגוד לענפים אחרים שאנו מכירים, בהם יש גוף אחד המאגד את הקבוצות, מארגן את התחרויות, דואג לזכויות השידור ואולי גם קובע את החוקים, בענף האופניים הסיפור הוא הרבה יותר מסובך. יש כאן למעשה משולש שהוא לגמרי לא שווה כוחות – UCI, ASO, והקבוצות עצמן. ננסה להבין מי ומה כל אלה.

הגוף הראשון שרלוונטי לענייננו הוא UCI – איגוד הרכיבה הבינלאומי. זהו איגוד המאגד את כל ענפי הרכיבה, כולל כביש, שטח, BMX וסייקלוקרוס. UCI אחראי בעיקר על התקנות והחוקים בענף. בכל הקשור לענייננו, ה-UCI מעניק רשיונות לקבוצות השונות. אחת הדרכים לאמוד את טיב הקבוצות היא דירוג ה-UCI: זהו דירוג לרוכבים הנקבע על פי הישגיהם וגם לפי חשיבות האירוע. יש גם דירוג לקבוצות ולמדינות הנקבע לפי הרוכבים השייכים אליהן. הקבוצות כאן בעצם מחולקות לכמה רמות, כאשר העליונה היא WorldTour אליה שייכות היום 18 קבוצות. לקבוצות אלה יש רשות להשתתף בכל התחרויות שלהן גם ניתן רשיון ה-WorldTour כמו שלושת הגראן טורים, הקלאסיקות של האביב, טורים כמו טירנו אדריאטיקו, פריז ניס ועוד. לתחרויות בד"כ מוזמן עוד מס' קטן של קבוצות מהדרג השני ה-Pro Continental (בד"כ יש העדפה לקבוצות המקומיות). הדירוגים ברמת המדינה קובעים למשל כמה רוכבים משתתפים מכל מדינה באליפויות העולם או באולימפיאדה.

ה-UCI לא מארגן תחרויות בעצמו, פרט לאליפויות העולם הנערכות באוקטובר. הרוכב שזוכה באליפות רשאי ללבוש את חולצת הקשת של ה-UCI במהלך השנה.

הגוף השני שרלוונטי אלינו הוא ASO (ר"ת של Amaury Sport Organisation). זהו גוף השייך לתאגיד מדיה צרפתי בשם EPA. גוף זה מארגן את רוב מירוצי האופניים החשובים, כמו הטור דה פרנס, הוואלטה, פריז ניס, דופינה ליברה, פלש וואלון ועוד לא מעט מירוצים. ישנם עוד גופים המארגנים אירועים אחרים כמו הג'ירו, אך ASO הוא הגדול והחזק שבהם. כגוף האחראי על ארגון המירוצים, זכויות השידור שייכות אליו. ברמת ההוצאות, פרט ללוגיסטיקה של ארגון המירוצים, ASO מחלק את הפרסים הכספיים לזוכים. הפרסים נעים בין כ-500,000 יורו לזוכה הטור לסכומים של כמה מאות או אלפי יורו לזוכים בקטעים, מחזיקי חולצות וכו'. בסה"כ במירוץ כמו הטור דה פרנס מדובר בסך פרסים של כ-2.5 מיליון. לא כ"כ ברור כמה ASO מרוויח על זכויות השידור במהלך השנה (הוא לא מפרסם מספרים מדוייקים), אבל ההערכה היא שמדובר בסכום של 100-150 מיליון יורו. מדובר בסכום מצחיק בהשוואה למיליארדים שרצים בכדורגל העולמי או בליגות הספורט של ארה"ב. צריך לזכור גם שאין כאן הכנסות על מכירת כרטיסים לצופים – אלו כידוע מגיעים לצידי הדרכים בחינם.

הגוף השלישי הוא הקבוצות, או יותר נכון הספונסרים שלהן. מדובר בגופים המממנים את הקבוצות. אלו יכולים להיות חברות עסקיות המבקשות לפרסם את המותג שלהן. דוגמאות לכך הן קבוצות כמו Giant-Alpecin המחברת את יצרנית האופניים Giant לחברת השמפו Alpecin, או Etixx-QuickStep המחברת את חברת תוספי המזון Etixx ליצרנית הפרקטים QuickStep. במקרים אלו השם הראשון שייך לספונסר הראשי, זה שמביא את מרבית הכסף, והשני שייך לספונסר המשני. ישנן קבוצות השייכות לתאגידים בבעלות מדינות. כך יש לנו את קטיושה הנמצאת בבעלות התאגדות של חברות רוסיות או את אסטנה השייכת להתאגדות של חברות קזחיות (אסטנה היא בירת המדינה). תקציב של קבוצת WorldTour ממוצעת נאמד בין 10-15 מיליון יורו, כאשר כשליש מהסכום הולך להוצאות הלוגיסטיות, וחלק הארי הולך למשכורות הרוכבים. כוכבים כמו כריס פרום או פטר סאגאן מקבלים כ-3 מיליון יורו, דומסטיק על כמו גראן תומאס צפוי לקבל כ 700-800 אלף יורו, וכך עד למשכורת המינימלית של אחרוני הרוכבים, שלפי תקנות ה-UCI חייבת להיות לפחות 36,000 יורו. הסגל המורחב של קבוצה כזו מונה 27 רוכבים.

אז יש לנו בעצם גוף אחד שמנהל את הענף, גוף אחד שבעיקר מרוויח עליו כסף, וגוף שלישי שבעיקר מוציא עליו כסף. האם זה מתחיל לענות על השאלה שנשאלה בהתחלה?

ועוד לא דיברנו על הפיל באמצע החדר. לפיל הזה קוראים קבוצת Sky. הקבוצה שנתמכת ע"י הבעלים המיליארדר של קונצרן סקיי רופרט מרדוק, השתלטה על הענף זמן קצר אחרי הקמתה ב-2010. לקבוצה, לפי הדיווחים, יש תקציב של 40 מיליון יורו, פי שלושה מהתקציב של קבוצת WorldTour ממוצעת. התקציב הזה מתורגם ישירות לסגל הקבוצה: כריס פרום הוא רוכב על, גראן תומאס ומיקל לנדה יכולים להוביל לא מעט קבוצות, ורוכבים כמו פאולס, קיריינקה, הנאו ונייבה יכולים לשמש כדומסטיקים הראשים של כל קבוצה אחרת. התוצאה היא קבוצה עם עומק בלתי נתפס, שמפרה את האיזון בענף.

הספונסרים של הקבוצות כמובן מתרעמים על המצב. הבוטה שבהם הוא אולג טינקוב, הבעלים המיליונר של בנק טינקוף והספונסר של הקבוצה באותו השם. מדובר בבחור שהיה יכול להתמודד בקלות על ראשות המפלגה הרפובליקנית – טיפוס אקסצנטרי, שוביניסט, גזען וחסר טאקט. איש שאוהב למשוך תשומת לב בדרכים שונות ומשונות, כמו בפעם הזו בה לא יכול היה לחכות כדי להתרחץ במלונו לאחר אחד הקטעים.

עדיין, טינקוב הוא איש עסקים שמנסה לראות רווחים מהשקעתו בקבוצה ולא פילנתרופ. אז הוא הציע לשנות את המודל הכלכלי של הענף בדרכים שונות. כך הציע חלוקת רווחים מזכויות השידור לקבוצות, הכנסת מודל רווחים ממרצ'נדייז והגדלת תקופת הרשיון לקבוצות משלוש לחמש שנים. על כל אחת מההצעות קיבל טינקוב כתף קרה מה-UCI ומ-ASO, ולאחר חמש שנים של מאבקים הודיע שנמאס לו, וכנראה יפסיק עם התמיכה בסיום העונה. בחצי הלצה הוסיף טינקוב לפני הטור הנוכחי שישקול את צעדיו אם סאגאן יזכה בשני קטעים בטור. סאגאן ענה לו בדרך שהוא מכיר הכי טוב, ועכשיו נותר לראות אם המיליונר יעמוד במילתו.

יוזמה אחרת לתיקון המצב מגיעה מבעלי הקבוצות. 11 מתוך ה-18 התאגדו במסגרת איגוד שנקרא Velon. האיגוד מנסה למצוא מסלולים נוספים לרווחים מהענף. הרעיון הראשון היה מכירת הנתונים מציוד המעקב שעל אופני הרוכבים לגופים שונים לצרכים שונים כגון הדרכות, סטטיסטיקות וכו'. גם רעיון זה לא התקבל בברכה ע"י ASO, לו יש תכנית משלו בעניין. המאבק בחזית הזו לא הגיע לכדי עימות חזיתי, כפי שהיה במקרה של טינקוב, אבל הוא עשוי להיות בעל פוטנציאל נפיץ בטווח הרחוק, בעיקר אם כל בעלי הקבוצות יצטרפו לאיגוד.

ומה עם הטווח הקצר? כפי שזה נראה שתי קבוצות יפסיקו את פעילותן בתום העונה, וצריך למצוא להן מחליפות.

הקבוצה הראשונה שתצטרף ל-WorldTour היא ככל הנראה קבוצת בורה הגרמנית, אשר כרגע מתחרה בטור במסגרת קבוצות ה-Wild Card. בשנה הבאה היא מתעתדת להגדיל מאד את התקציב, ויש דיווחים שפטר סאגאן יצטרף אליה, מה שאוטומטית אמור להעלות אותה מדרגה.

הקבוצה השנייה והיותר מעניינת היא פרוייקט בחריין. מדובר למעשה בקבוצה חדשה שהנסיך הבחרייני נאסר בין חאמד אל ח'ליפה מנסה להקים. הנסיך הודיע שהקבוצה אמורה לקבל רשיון WorldTour מה-UCI כבר בעונת 2017. אל הקבוצה קושר וינצ'נזו ניבאלי, אשר מסיים העונה את חוזהו באסטנה (ויעדיף לרכב את כל הטור הבא ללא כסא מאשר לחזור לשם). גם כאן רב הנסתר על הנגלה – דיווחים אחדים מדברים על איחוד של הקבוצה הבחריינית עם קבוצת למפרה האיטלקית, קבוצה מפוארת בעבר שדי ירדה מגדולתה בשנים האחרונות. דיווחים אחרים טוענים לעומת זאת שהקבוצה תצטרף למירוץ רק ב-2018, מה שיחזיר את ניבאלי לשוק השחקנים החופשיים. ברקע כבר נשמעות מחאות של פעילי זכויות אדם בעניין הנסיך – מדובר באדם שכנראה השתתף בצורה פעילה בעינויים של בני אדם. אותם פעילים מבקשים מה-UCI לא להעניק לקבוצתו את הרשיון המיוחל.

מי ששרד את הפוסט עד כאן כבר יכול להבין שהאקשן בדרך להר ונטו או בספרינט לשאנז אליזה לא יכול להתאפשר בלי האקשן שבמשרדים הממוזגים. הפוסט אולי הגיע מוקדם מדי – האקשן מהסוג הזה מתחיל בד"כ ב-1 לאוגוסט, יום המתחיל רשמית את תקופת ההעברות, תקופה שתבהיר לא מעט מהנושאים שעלו כאן. עדכונים בוא יבואו.